<h1>ארחות חיים הלכ' סדר תפלת תשעה באב סימנים ט"ז—כ"ב</h1>
<h2>דף ל.</h2>
ערב ט' באב במנחה מקדימין לבא לב"הכ ומתפללין תפלת מנחה כמו בשאר הימים ויש מקומות שאין אומרי' תחנה והר"פ כתב טעם מפני מה אין אומר תחנה בט"ב לא ביום ולא בלילה משום דכתיב סתם תפלתי. ואחר תפלת המנחה הולכין לבתיהן ואוכלין ושותין עד היום גדול ואח"כ הולכין לב"הכ וש"צ יורד לפני התיבה ופותח והוא רחום וכל הקהל כאחד יורדין מעל כסאותם ויושבין לארץ ושוללין מנעליהן מעל רגליהן ואומר ברכו ומסדרין תפלת ערבית וקורין ק"ש בברכותיה ומתפללין י"ח על הסדר וכוללין בברכת בונה ירושלים מעין המאורע כמו שאז"ל בא להוסיף בכל ברכה וברכה מעין הברכה אומר ומה שהוסיף בה הוא ברכת רחם וגו' תפלתן על הסדר. כתב הרמב"ם ז"ל בט"ב מברך ברכת י"ד בנוסח זה רחם ה' אלקינו וכו' עד בונה ירושלים וכו' ויש חותמין בא"י מנחם אבילי ציון בבנין ירושלים וי"א מנחם אבילי ציון ובונה ירושלים וזה הנוסח הביא ר' עמרם בסדרו ובכל התפלו' של ט"ב אומר אותה כדאמרינן בירושלמי ר' אחא אומר מעין המאורע בט"ב ומאי נינהו רחם וכו' ונהגו הראשוני' ז"ל לומר רחם בתפל' ערבי' ושחרי' ובתפלת המנחה נחם לשון נחמה שמבקשין נחמה בסוף היום אמנם הר' שמואל מאיוורא היה אומר נחם בין ביום בין בלילה. פי' לגיונות חיילות. במרד תבכה יש נסחאות במרד לשון ימי עניה ומרודיה. ואחר תפלת ערבי' אומר קדיש זוטא ואז יושבין ש"צ וכל הקהל בדאגה ושממון וקורין מגלת איכה בנהי גדול. ויש מקומות חלוקים בקריאתו יש מקומות קורין אותו כל א' וא'. ויש מקומות שהחזן בלבד קורא וכל העם שותקין וכ"כ במס' סופרים ומברך בקריאתה על מקרא מגילה כך מצאתי בפרק י"ד ובמקום אחר מצאתי שם שמברך דיין האמת נמצא שמברך עליה שתים. ואח"כ מכבין כל הנרות מבית הכנסת לבד מנר א' העומד לפני החזן ויש מקומות שמכבין גם את שלפני החזן ואח"כ פותח החזן קינות לעגם הנפשות ולשבר הלבבות ומקוננין עד רביע הלילה האנשים לבד והנשים לבד. ואח"כ סדר קדושה ומתחיל ואתה קדוש ואין אומר ובא לציון לפי שאין גואל בא בלילה ובמנהגי גירונא וקטלוניא יע"א לומר ובא לציון ומדלגין ואני זאת בריתי ומתחיל ואתה קדוש ואח"כ אומר קדיש שלם ונפטרין כלן לבתיהן. ואין נותנין שלום זה לזה אלא מתנהגים כאבלים לכל דבריהם ואם נתן להם עם הארץ שלום מחזירין לו בשפה רפה ובכובד ראש. בשחר משכימין לבא לבית הכנסת ואומר ברכות וקרבנו' ופסוקי דזמרה של חול עד ומהללים לשם תפארתך ומשם ואילך הוא מן השירה ואין לומר שירה לעת כזאת ומתפללין ק"ש בברכותיה וי"ח ברכות וכולל בתוכן רחם וגומרין תפלתן ואומר החזן סליחות וזכור רחמים וברכת כהנים ואומר קדיש זוטא. ויש מקומות שאומרים הברכות כלן עד ברכת התורה ומדלגין אותן ופרשת התמיד וקרבנו' ור' ישמעאל והטעם להם לפי שאסור לקרות בתורה ואומר רבש"ע ומדלגין הודו לה' עד ברוך שאמר ואומר ברוך שאמר וכל המזמורים עד לשם תפארתך ומתחיל כי לה' המלוכה וישתבח וכו' עד סוף התפלה ואומר בתפלה נחם וזכור רחמיך וברכת כהנים ואח"כ אומר קדיש זוטא ויושבין לארץ ומקוננין. ואחר הקינות אין אומרים קדיש אלא מוציאין ס"ת וגוללין אותו במקומו וקורין הפרשה כי תוליד בנים וכל דין הקריאה כתבתי למעלה ומחזיר הס"ת למקומו ואחר כך אומרים אשרי ובא לציון קדיש וכן המנהג בגלילו' קטלוניא והרמב"ן ז"ל כתב ואין לנו אסור בסדר היום שהרי קורא ק"ש ומברך לפניה ולאחריה וכן קורין בתורה ומפטיר בנביא בענינו של יום ופרשת התמיד ואיזהו מקומן כנגד תמידין תקנום ואומר כדרכו ואינו חושש ע"כ. ובכל מקו' כשמוציאין ס"ת מוציאין אותה בלי עטרה ואין אומרים כלום לא אל ארך אפים ולא שום דבר אחר ויש מקומות שהופכין המפה וגוללין הספר במקום שפל ע"ג ספסל ולא ע"ג מגדל וכל כך כדי לעורר הלבבות ולהתאבל ולהתאונן על חרבן הבי' וי"א שאין גוללין אותו אלא במקומו שלא למעט בכבודו וקורין ג' בפרשה ואומר קדיש זוטא ואומר אשרי ומחזיר הספר למקומו ואח"כ יושבין לארץ ואומרים קינות כל א' כפי השגתו ומקוננין האנשים לבד והנשים לבד וכל המרבה לקונן ולהתאונן עליו הכתוב אומר שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה ואחר כך אומרים סדר קדושה ומתחילין ובא לציון גואל ומדלגין ואני זאת בריתי לפי שיש בו ודברי אשר שמתי בפיך ויום זה אסור בתלמוד תורה כמו שבארנו ור' עמרם כתב שאין לו להתחיל כי אם ואתה קדוש ואחר סדר קדושה אומר קדיש שלם ונפטרין לבתיהן וכל א' ישב בדד וידום ויש מקומות שאין מקוננין עד אחר סדר קדושה והכל לפי המנהג ואחר כך מתקבצין לבה"כ וקורין ספר איוב כלו. למנחה הולכין לב"הכ ואומרים אשרי וקדיש זוטא ומוציאין ס"ת וקורין ג' בפרשת ויחל והג' מפטיר דרשו וי"א שובה ישראל ואחר כך מחזירין הספר למקומו ואומרים קדיש זוטא ומתפללין תפלת מנחה ואומר נחם ועננו ואח"כ אומר קדיש שלם ויש מקומות שאומרים אחר תפלת המנחה נחמות ואח"כ אומרים אבינו מלכנו אבינו אתה וכו' וכן המנהג בגירונדא ויש מקומות אומרים אותה קודם תפלת המנחה והכל הולך אחר המנהג. ואם חל יום זה להיות בא' בשבת במוצאי שבת מתפללין תפל' ערבי' על הדרך שבארנו ומבדילין בתפלה כמו בשאר מוצאי שבתו' ואין מבדילין על הכוס עד מוצאי התענית שאם תאמר להבדיל מבע"י כמו שאז"ל מתפלל אדם של מוצאי שבת ואומרי' הבדלה על הכוס זה לא אמרו אלא למי שאין לו יין במ"ש ויש לו יין בשבת אבל למי שיש לו יין לא הורו כן ובהלכו' הבדלה כתבתי דעת הפוסקים ע"ז. ויש נוהגין לברך על האור קודם שיפתח במגל' איכה וכן דעת הראב"ד ז"ל וכ"כ הר"ז ז"ל והטעם שאין לברך על האור אחר שנהנה אבל במנהגי נרבונה שאין לברך כלל עד לאחריה ואין אומרים ויהי נועם ולא ויתן לך במוצאי שבת זה ויש נוהגין לאמרן ומנהג הראשון עיקר והר"פ ז"ל כתב שיש לו לברך בורא מאורי האש קודם שיצא מבית הכנסת על אור ששבת ומברך המבדיל קודם שיצא מבית הכנסת עכ"ל. והסדר שעושין בתפלה כשחל להיות באמצע השבת ובהיותו בשבת שדוחין אותו עד אחר השבת עושין כל סדר היום כמו בתשעה באב אסור בו ואם הוא עשרה בו דעבר יומו.
